הטיול שלנו לקירגיסטאן ארץ הנוודים
{{$Map.totalDistance}} ק"מ

טיול מלא הרפתקאות ונופים מדהימים אל קירגיסטאן 
נכתב ע"י טובה רורברג
05.10.2016
הצג על המפה
{{$ArticlesData.CurrentArticle.DisLikes}}%
2
306
שמור
כשהחלטנו לנסוע לקירגיסטאן היה זה קודם כל בגלל יזהר המדריך (מבעלי חברת טריפולוג'י). נסענו איתו בעבר לטיולי ג'יפים, בנופים מרהיבים ומיוחדים. הוא סחף אותנו בהתלהבות שלו, בשמחת החיים ובסקרנות שלו לגלות עוד ועוד מקומות ומסלולים מפתיעים. יזהר דאג וטיפל בנו ביד אמן. מלבד המראות עצמם, נהנינו מהסברים וסיפורים על האנשים והמקומות שבהם ביקרנו. יזהר הוא מספר סיפורים מופלא, ידען גדול ומעל לכל אוהב אדם. הוא פינק אותנו בארוחות שטח נהדרות, בהפתעות גדולות וקטנות בזמן ובמקום הנכון.

לכן כשקירגיסטאן עלתה על הפרק, אמרנו הן מבלי לשאול שאלות או לבדוק יותר מדי. סמכנו על יזהר.

נסענו 6 זוגות חברים עם היסטוריה של טיולים משותפים רבת שנים. התחלקנו ל-3 ג'יפים. 2 ג'יפים נוספים היו איתנו: באחד נסע יזהר ומדריך מקומי דובר אנגלית, ובאחר 2 מלווים מקומיים, אחד מהם מכונאי רכב. תפקידם היה לעזור, לפרק, להרכיב ציוד ועוד ועוד מטלות. הם היו חביבים במיוחד, חייכניים, יעילים ואפשר לומר שהם הפכו לחלק מהטיול.
 
קירגיסטאן שוכנת במרכז אסיה. היא גובלת בקזכסטאן בצפון, סין במזרח, טג'יקיסטאן בדרום ואוזבקיסטאן במערב. זוהי ארץ שרבים מתושביה נוודים ושהנוודות נאסרה עליהם בתקופת השילטון הסובייטי. לאחר שקבלו עצמאות חזרו הקירגיזים אל חיי הנוודות: באביב הם יוצאים אל ההרים, מקימים שם את אוהליהם שנקראים יורטה ולקראת החורף מקפלים אותם, חוזרים לעמקים ומקימים את היורטות מחדש.

ככל שהתקרב מועד הטיול עלתה רמת הסקרנות שלנו. ידענו שאנחנו עתידים לישון 4 לילות באוהלים, ידענו שלא תמיד נוכל להתקלח וגם שהולך להיות קר, מאד קר, בעיקר בלילות. חברים שביקרו בקירגיסטאן, נידבו לנו 'טיפים' לגבי מה לקחת לטיול המיוחד הזה. חלק מההמלצות היו מועילות ואולם הסתמכנו בעיקר על ההמלצות של יזהר.

טסנו לבישיקק, בירת קירגיסטאן, עם חברת טורקיש, אחרי עצירה באיסטנבול. נחתנו בחמש לפנות בוקר ונסענו למלון להתאוששות קלה.

לאחר ארוחת צהריים מצויינת במסעדה סמוכה למלון, התמקמנו בג'יפים המשובחים, שהוכיחו את עצמם בהמשך הטיול. הם צוידו במערכת קשר שחיברה את כולנו עם יזהר ככה שיכולנו לשמוע אותו בכל רגע וגם להשמיע את עצמנו אם וכאשר חפצנו בכך. בנוסף, ולא פחות חשוב, חיכתה לנו, בכל ג'יפ, קופסא מלאה בכל טוב. מגבונים לחים, פיצוחים, ממתקים, פירות יבשים ועוד ועוד. שלא נרעב, חלילה...

 נסענו מזרחה לאורך נהר צ'וי והתחלנו לטעום מעט מהנופים המרשימים של ארץ זו.

הגענו לכפר צ'ון קמין ואחרי שהתמקמנו בחדרים יצאנו למופע הקשור בתרבות הסוסים של התושבים המקומיים. חיכו לנו כסאות נוחים, אבטיחים ומלונים והמופע החל. סוסים אצילים, מרהיבים ביופיים, בצבעי שחור, חום, לבן או מעורב, מובלים על ידי סייסים וסייסות מנוסים מבצעים אקרובטיקות תוך כדי רכיבה ומתחרים אחד בשני. כל המופע התרחש עד שעת בין ערביים וכלל שקיעה יפהפיה אל מול הרים ירוקים ואויר נקי צלול.

למחרת יצאנו להרים. דרך עפר מתפתלת בין מרחבים ירוקים שזורים בפרחים בכל צבעי הקשת, וברקע ההרים הגבוהים, חלקם מתנשאים לגובה של 7500 מטרים, שפסגתם מכוסה בשלג והם נקראים 'רכסי ההרים השמימיים'. במורדותיהם יער עבות, וביניהם, מפלי מים, אגמים צלולים ומרחבים ירוקים שבהם משוטטים עדרי סוסים, כבשים ובקר. באזורים מסויימים פגשנו עדרי יאקים (כן, כן, החיה הזו עם שתי אותיות מהתשבצים) שמתנהלים בעצלתיים עם רעמת שערות ארוכה ופרועה. היורטות, שאלה האוהלים של הנוודים הקירגיזיים, מפוזרות בעמקים ומעידות על המצאותם של נוודים, אחרת אפשר היה לחשוב שאנחנו לבד בעולם! הנוף המרהיב הזה ליווה אותנו, למעשה, לכל אורך הטיול ואנחנו לא שבענו מכל היופי הזה.
 
ארוחות הצהריים והפסקות הקפה מתקיימות תמיד בשטח. המיקום נבחר בקפידה על ידי יזהר. וזה תמיד מקום עם נוף, או ליד אגם, או ליד נהר, או למרגלות איזה הר יפהפה, או גם וגם וגם.

איך זה הולך? עוצרים את הג'יפים והחבר'ה של יזהר מוציאים כסאות נוחים, שולחנות מתקפלים. עליהם שמים מפות פלסטיק, סכומים, צלחות וכל הנחוץ לארוחה. תמיד מסיימים בקפה ומשהו מתוק, בין אם זה משהו שיזהר הביא ובין אם זה מהתקרובת שאנחנו הבאנו. מיותר לציין שדיאטה, לא היתה שם! לרוב גם מרימים כוסית יין או משקה אחר (כל אחד מאיתנו הביא 2 בקבוקי יין מהארץ).

גלריית תמונות
 


כולנו משתתפים בהכנת ארוחות הצהריים. מהג'יפים מתחילים לצאת ברנרים, סירים, מחבתות וכן מצרכים מכל הסוגים החל בירקות, בשר, לחמים נהדרים (שמאוחר יותר הבנו שהמלווים שלנו קנו באותו בוקר בכפר הקטן שחלפנו על פניו), תבלינים, גבינות וכל מה שדרוש להתקנת ארוחה משובחת בשטח. הארוחה כוללת גם קבבים מבשר שיזהר הביא מהארץ, סטייקים אנטריקוט שאף הם נקנו בארץ, נקניקיות, שקשוקה, פירושקי ממולאים ברוטב ומאכל הדגל של יזהר - פסטה עם טונה ברוטב עגבניות .ממש מעדן!

על אילן, שהוא בשלן ידוע, הטלנו את מלאכת הכנת הארוחה. לפעמים הסכים לקבל עזרה מאיתנו, העמך. חתכנו סלט, הכנו טחינה, בישלנו פסטה ואורז והכל בניצוחו המחוייך והנעים.

גלריית תמונות
 


בשני הלילות הבאים ישנו במחנה יורטות. הראשון ליד אגם סונג קולה היפהפה, אליו הגענו אחרי הצהריים והשני ליד טאש- רבאט, חאן דרכים עתיק מרוחק כמה עשרות קילומטריים מהגבול הסיני.

בכל יורטה היו 2 מיטות, שולחן, כסאות. באחד המחנות הייתה לנו אף מקלחת מיוחדת שכללה 2 צינורות מים - אחד חמים ואחד קרים, אותם ערבבנו בקערה ובעזרת כף גדולה שפכנו אותם על עצמנו. 'סאונה' אמיתית!

גלריית תמונות
 


עוד בתחילת הטיול יזהר נתן לכל אחד מאיתנו שק שינה משובח שהשתמשנו בו בעיקר בלילות הקרים. כמו כן קיבלנו שקיות חימום ששומרות על חום כעשר שעות. חלקנו מאד נהננו מהן! בנוסף, בכל יורטה יש תנור חימום (עם עצים) שמדליקים אותו עם ערב (חם מאד מאד!) והוא מחמם את האוהל לכמה שעות. 

הגנרטור המקומי מפסיק לעבוד בשעה 10 בלילה. זה התאים לנו. היינו כל כך עייפים שמיד נרדמנו. 

ארוחות הערב הוגשו לנו על ידי נשים מקומיות שהפעילו מטבח מקומי. הן היו משביעות וטובות בהחלט. בדרך כלל כללו סלטים, מרק בשר טעים, וכמה מנות בשרים ביניהם בשר מבושל עם ירקות ותפוחי אדמה (טעים!), שיפודי בקר וכבש ועוד.. תמיד יש על השולחן מיני מתיקה מקומיים ופירות. 

למחרת נסענו בדרך לא דרך, ארוכה מהמתוכנן. הדרך הקצרה נסגרה בעקבות נזקים שנגרמו לה בעקבות גשמים עזים שירדו באזור לפני בואנו. בסביבות ארבע אחר הצהריים הגענו לאתר הלילה שלנו. יזהר התכוון לחצות נהר עוד באותו אחה"צ, במטרה להגיע אל האגם הנעלם. אבל זה לא הלך, בין היתר כי גובה המים בנהר המפותל משתנה מדי יום ולא ניתן לחיזוי. יזהר לא וויתר: בשעה שאנחנו התמקמנו באוהלי הסיירים מול הנוף הנפלא, הוא יצא עם 2 חברים שלנו ויחד תכננו את חציית הנהר למחרת בבוקר. יזהר אף חלץ סנדלים, נכנס למים הקפואים כדי לבדוק את גובהם ואת התאמתם למעבר ג'יפים. השלושה חזרו עייפים אך מרוצים עם תוכנית חצייה מפורטת ומדוקדקת.

באותו ערב בישלנו את ארוחת הערב החמה וכמו תמיד כולם עשו במלאכה, בניצוחו החביב של אילן, השף המקסים שלנו. לאחר מכן הדלקנו מדורה וחזרנו לימי תנועה הנוער עם שירים, ריקודים וסתם בהייה בשמים הבהירים. חלקינו חיפשנו ומצאנו את כוכב הצפון את העגלה הגדולה ואת ה-W.

היה קר! קר מאד! יזהר חילק לנו כובעי פליז ושמיכות נעימות להפיג את הקור. בפגישה שקיימנו בארץ לפני היציאה הוא תאר את מזג האויר ואמר שנתכונן ל'ארבע עונות כל יום'. הוא צדק. במשך היום לבשנו טי-שירט ובערב התעטפנו בכמה שכבות וכולנו, כמו ילדים טובים, היינו מצוידים כהלכה. זה היה עוד יום אחד שבו לא התקלחנו, ונקטנו בשיטה הצרפתית של ניקוי הגוף (מה עשינו לפני שהיו המגבונים?)

גלריית תמונות
 


למחרת הצליחו הנהגים המוכשרים והמיומנים שלנו לחצות את הנהר. הסימנים שיזהר וחברינו השאירו לנתיב החציה עזרו רק בחלקם כי הזרימה בערב שונה מן הזרימה בבוקר ולכן היה צורך בתיקונים ותכנונים חדשים. עברנו לא רק את נתיב המים, אלא גם שדה בוץ שכוסה על ידי דשא וממש, אבל ממש, לא נראה בוצי!  בנקודה מסויימת עצרנו ורק הג'יפ של יזהר המשיך בדרך הקשה, כך שגם המתקשים בהליכה הגיעו אף הם אל האגם הנפלא שנמצא בסופו, שהצדיק את כל הדרך המסובכת. אלה מאיתנו שהלכו ברגל, צעדו בתוך המים, חצו מפלים, עלו עליות בדרך עפר עד שנגלה לעינינו האגם המרהיב.

גלריית תמונות
 


 אין ספק - המאמץ היה כדאי!!! 'לסתותינו נשמטו' כפי שיזהר הבטיח לנו. 

אגם חבוי בין הרים, בצבע ירוק-טורקיז. מימיו צלולים ושקטים ומחזירים השתקפות של כל שרשרת הסלעים הענקיים התוחמת אותו. מראה בלתי יאומן! האגם קרוי 'נעלם' משום שבמרכזו נמצא בור ענק השואב אליו את המים, בזמנים שגובהם נמוך בשל ירידה מועטה של גשמים. לכן, יש המגיעים אליו והוא איננו!

אחרי שהצטלמנו מכל זוית אפשרית, חזרנו באותה דרך ארוכה ומאתגרת ואחרי נסיעה נוספת, לא ארוכה, הגענו לפנות ערב לעיר נארין. מפאת השעה המאוחרת וגם לא מעט משום מצב העייפות שלנו, ויתרנו על ביקור בשוק המקומי ושמנו פעמנו אל אחד מבתי המלון המקומיים.

המקלחת החמה בחדר הייתה נפלאה והמיטה קרצה לנו במיוחד לאחר 3 ימים של לינה באוהלים.  לאחר ארוחת הערב במלון פרשנו איש איש לחדרו למנוחת לוחמים מבורכת.  

למחרת עברנו דרך נוף מדברי יפהפה לאורך נהר נארין ונכנסנו לנוף קניוני אדיר אותו יצר הנהר. עלינו לרכס ממנו צפינו אל עמק ה-U הקרחוני. נסענו לאורך נהר ג'ילו סו ולבסוף הגענו אל המאהל של חברת טריפולוג'י היושב על יד הנהר - הפתעה גדולה!!! את פנינו קיבלו צוות המאהל עם יין נתזים - המצב רוח היה במרומים! הלכנו לבקר במאהל אותו הקים יזהר וחברתו אשר עומד שם כל עונת הקיץ - המאהל מורכב מ-12 אוהלים גדולים, יורטה, שמשמשת חדר אוכל, יורטה נוספת שמשמשת מטבח, מבנה ובו שירותים (אסלות) מרווחים ונוחים, ושתי מקלחות, ממש כמו בבית! הכל מאובזר בכל הדברים הנחוצים תוך שימת לב לפרטים. באמצע המאהל יש מזרקה יפהפיה שצבעיה משתנים כל הזמן. באמת מקום משובח! בכל אוהל יש 2 מיטות, ויש מקום ליותר משתים, יש סדינים נקיים, כריות ושמיכות, שולחן וגם בקבוק יין נתזים וכוסות. מחוץ למאהל מוצעים כמה זוגות אופניים למי שחפץ לרכב בסביבה ונמצא מגרש גולף קטן. על משטח אבן גדול הכין לנו הצוות המקומי ירקות ובשר אווז טעימים להפליא - כהקדמה לארוחת הערב. מצב הרוח היה מצוין והבנים שתו ללא הפסקה (וודקה, ג'ין). אחרי האפריטיף המשובח הלכנו ליורטה בה הוגשה ארוחת הערב הטובה שעליה הייתה מופקדת שפית מקומית שנמצאת במאהל בחודשי הקיץ. 

למחרת הושכמנו מוקדם ויצאנו לדרך צפונה אל מעבר טוסור. הנופים המרהיבים, העדרים, היורטות, המים הזורמים וההרים  ליוו אותנו ואנחנו גמענו את הנוף בשקיקה. בדרך עצרנו וביקרנו ביורטה של נוודים מקומיים ולמדנו על דרך חייהם של המשפחה שגרה בו. 

באחד מעקולי הדרך הרבים פגשנו זוג רוכבי אופניים איטלקיים – הם עצרו את הרכיבה כי הבחור הרגיש רע. בת זוגו ביקשה שניקח את האופניים שלו מכיוון שיתר בני הקבוצה הלכו להזעיק הסעה. דמיינו מקום שלא עוברת אף מכונית, אף אדם לא נראה באופק. התגייסנו לעזור לזוג. פירקנו את האופניים שלהם והעמסנו אותם על גג הג'יפ. את הציוד העמסנו על ג'יפ אחר ושני הרוכבים הצטופפו איתנו. הם היו אסירי תודה ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה להם אם לא היינו מופיעים. 

אחרי שעלינו בדרך לא דרך למעבר הגבוה (4,000 מטרים) בין קרחונים ופסגות מושלגות, ירדנו בדרך מהממת אל אגם איסיק קול ומשם, בכביש פחות או יותר סלול, אל העיר קראקול ואל המלון שלנו. כאן התחילו להופיע צלצולי ההודעות בטלפונים - סוף סוף מקושרים לעולם לאחר כמה ימי התנתקות!

גלריית תמונות
 


המלון ששהינו בו שייך לאישה קירגיזית שבעברה הייתה רופאה והקימה מלון על שטח שהיה בית המגורים שלה כילדה. המקום מאד מטופח, מקושט בקישוטים אופייניים והאוירה ביתית. אכלנו ארוחת ערב שם בהגשה של נשים מקומיות מאד מסבירות פנים.

למחרת החלטנו לעשות טיול יותר שלוו, בלי הרבה נסיעות הנוף היה הרים וסלעים בצבע אדום מרובי שכבות. בדרך פגשנו את מאלף העיטים שהביא עימו עיט שהדגים ציד של ארנבת. לא לבעלי קיבה רגישה!

ביום האחרון נסענו לאורך חופו של אגם איסיק-קול לכיוון עיר הבירה בישקק. האגם גדול במיוחד (182 קילומטרים אורך ו-60 קילומטר רוחב) ובזמן השלטון הסובייטי היה ידוע כאתר נופש פופולרי בקרב הסובייטים ששהו בקירגיסטן. היום אפשר לראות לאורך הנהר בתי מלון או מבנים גדולים אחרים נטושים. 

הגענו לבישקק אחרי נסיעה של כשש שעות. מלון נפלא, מנוחה קצרה ויציאה לשוק המקומי. לאחר סיבוב קטן בין דוכני הטכסטיל, הירקות הפירות והתבלינים התישבנו בבית קפה במרכז העיר והתבוננו בעוברים ושבים. היו שם צעירים עירוניים בבגדים אופנתיים נושאים לפטופים, ומדברים בסלולרי, לצד קירגיזים לבושים בתלבושת מסורתית.

לאחר הקפה, יצאנו לסיור קצר בעיר ולאחריו - ארוחת ערב והפתעה. לא אגלה אבל הפתעה שווה מאד!

הפתעה זו מצטרפת להפתעות רבות אחרות ש'שלף' יזהר מכובעו לאורך כל הטיול.
 
כל זה גרם להרגשה טובה, לידיעה שמישהו חושב עליך, נותן את דעתו על הפרטים הקטנים, ובכל תנאי, בכל מקום מטרתו לעשות לך טוב, לגרום לך ליהנות ולאהוב את מה שאתה רואה... ובכך הוא מצליח בגדול!

אגב, כל קוראי הספר הנפלא "והיום איננו כלה" של הסופר הקירגיזי צ'ינגיס אייטמטוב לא ימצאו בטיול הזה את הנופים והמקומות אותם מתאר הסופר. גם שום רכבת נראתה במסלול. 
 
יזהר הוא מבעלי חברת טריפולוג'י שמוציאה טיולי ג'יפים למקומות מיוחדים בעולם

תגובות

דרג:
לא שווה לבקר
התחברות
תגובה
{{comment.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{comment.CreateDate | datetime}}
{{comment.Comment_ClearText}}
תגובה לתגובה



{{child.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{child.CreateDate | datetime}}
{{child.Comment_ClearText}}








ביקרת במקום מגניב בטיול
האחרון שלכם?
ספרו על זה לכולם!
הוספת נק' עניין
יש לבצע לוגין כדי להוסיף נקודות עניין