קרנבל טרינידד - הזיה אחת גדולה
{{$Map.totalDistance}} ק"מ

אני יושב מהופנט. כולם בקרנבל, כולם אחד - כולם "טריניטי"
נכתב ע"י עדי אופנהיים
23.02.2016
הצג על המפה
{{$ArticlesData.CurrentArticle.DisLikes}}%
0
412
שמור

קיבוץ גלויות כזה עוד לא ראיתי! 40 אחוז הודים, 40 אחוז אפריקאים, ולצדם פורטוגלים, סינים, סורים, אירופאים, מהגרים לטינים ואנשי אמריקה הצפונית; 30 אחוז קתולים, 23 אחוז הינדים, 10 אחוז מוסלמים, ובחצרות האחוריות של הבתים מתקיים טקס קנדומבלה אפריקאי, שבו המוסיקה מכניסה את האדם הטראנס ופותחת לו ערוץ תקשורת ישיר עם האלים.

 

 

יש מדינות שבהן מתאחדים האנשים על ידי מלחמות ואמונה ב"טוב למות בעד ארצנו".

יש מדינות שבהן מתאחדים האנשים על ידי אידיאולוגיה פוליטית שלפיה כולם שווים ולאף אחד אין רכוש.

יש מדינות שבהן מתאחדים האנשים על ידי האמנות, כמו זו שבה דייגו ריביירה צייר ברחובות העיר מוראלים (ציורי קיר ענקיים) המאחדים אינדיאנים, קריאולים ומסטיסוס.

יש מדינות שבהן מתאחדים האנשים בהערצת שחקן כדורגל מופלא שרוקד עם הכדור בצורה וירטואוזית.

יש מדינות שבהן מתאחדים האנשים סביב זיכרון של תרבות קדומה שנכחדה והוסתרה.

יש מדינות שבהן מתאחדים האנשים מול נתח בשר עסיסי ומנהיגה סוציאליסטית-פופוליסטית.

 

 

וכאן, בטרינידד-טובגו?

כאן אני מבין שהדבר שמאחד אנשים הוא פשוט מאוד - דבר אחד ומופלא שקוראים לו מוסיקה.

 

אני מתחיל להזיז את האגן בצורה מביישת, הלב מתחיל לדפוק יחד עם תופי הפאן הכסופים, אצבעות הידיים זזות ומחקות את העומדים למולי. לפני שאני מספיק לקום ולהצטרף, מגיעה בחורה מלאה וחושנית למולי, מסתובבת, מענטזת, רוקדת כמו שרק אישה טרינידדית יכולה לרקוד, מחייכת ותוך כדי חיוך מטיחה בי שקית צבע על הפרצוף.

מציאות או חלום, זה ממש לא משנה, מה שבטוח שזאת ההזיה הגדולה ביותר שיש!

ברוכים הבאים לקרנבל בטרינידד-טובגו.

 

שום דבר לא הכין אותי לנחיתה בטרינידד-טובגו. אני ניצב בנמל התעופה, כרזות צבעוניות ועליהן הכיתוב "דס מאס" (Des Mas) - כך הטרינידדים מכנים את הקרנבל - מתנוססות לכל עבר. הכביש שהוביל אותי למלון היוקרה היה מהאספלט הטוב ביותר שקיים, גורדי שחקים נישאו לפניי והמולה ברחובות ורעש מוזר נשמעו באוזניי. אז עוד לא ידעתי ולא הבנתי מה אני שומע. במלון היה ערב-רב של אנשים ממקומות שונים בעולם. בחורות לבושות במינימליזם חזותי קידמו את פניי לשלום. מחדרי ראיתי את השקיעה הקאריבית הנהדרת, ואחרי רום אנגוסטורה 1919 איכותי יצאתי לרחובות. התקהלות עצומה הייתה בפארק הסאוונה. הסוואנה הוא פארק שבו התרחשו מרוצי סוסים ושהיה פעם חווה של אציל צרפתי. כאשר הממשלה קנתה ממנו את הקרקע הוא עבר פעמיים על החוזה כדי לוודא שהסעיף האוסר על בניית מבנים בשטח החווה עדיין שם. ואכן, עד היום הפארק, השוכן בלב העיר פורט אוף ספיין, הוא מקום מרגוע לאנשים שפויים מטירוף היומיום. אבל עכשיו, כשאני כאן, זה בדיוק ההפך - היום הפארק הוא הטירוף; מקום אנרגטי, קופצני ומלא אנשים.

המוני דוכנים ניצבו לפניי, מוכרים roti. זהו מאפה טרינידדי מעין Wrap נהדר שלתוכו מכניסים את כל הלב (והלב אומר: סרטנים, דגים, עוף, אורז, מנגו, קארי, ירקות וכמובן... פלפל חריף). את עיניי צדו חבורות אנשים שהתגודדו בצדדים. הם עלו על עגלות משא ועליהם חביות ענקיות בגדלים שונים. בחורה מלאה וחושנית סימנה לי להתקרב. חייכתי בביישנות ושאלתי אותה לפשר הדבר, אבל לפני שקיבלתי תשובה נשמעה צעקה. גברת מבוגרת עמדה על בימה קטנה ופרשה את ידיה לצדדים. כל מי שהיה בסביבה מיד נמתח, הסתדר, זרק את הסיגריה הצדה, אסף שיער והביט בה בריכוז עמוק. הגברת עשתה תנועה מהירה והידיים התחילו לזוז. בבת אחת כמאה אנשים החלו להוציא מקלות ולהקיש על חביות הנפט בו זמנית. להקיש זו אולי לא מילה מדויקת - הם החלו לנגן על החביות.

לנגן? איך אפשר לנגן על חבית נפט? זה מה שאני שאלתי את עצמי בתור נגן פסנתר, אבל כששמעתי את החמישית של בטהובן מתנגנת בצלילים חלולים ויפהפיים של מתיקות צורמת, פשוט התרגשתי. אבל בקרנבל אין זמן להתרגש, כי הנה העגלות כבר מתחילות לנוע. הבחורה תפסה בידי והתחלתי צועד עם העגלה. הם הגיעו לפרק השני של הסימפוניה, ודיוק כזה לא שמעתי כבר הרבה זמן. "חדר המכונות", אותה עגלה שאחראית על הקצב, החלה להגבירו, והעגלות עלו על רמפה ענקית. הבטתי סביב ואני רואה את עצמי על הבמה של הקרנבל, מופיע עם להקת ה-Steel Pan הטובה ביותר בטרינידד. למשך 20 דקות הם ניגנו כמו שרק הם יודעים לנגן - מקצבים, שירים, ג'אז וסימפוניות - בטירוף חושים. הקהל עמד על רגליו, צועק בכל כוחו מעודד את החבורה המוכשרת על הבמה עד שהמופע נגמר. ירדנו בזהירות מהרמפה, הלב פעם כמו בטיסה מבצעית. הבטתי בחבורה שאיתי - הרגשתי שאני חלק מהם, שהופעתי איתם, שהתאהבתי. לילה ראשון בקרנבל לילה שיהיה לאחד משיאי הטיול שלי; קרנבל אותנטי, מקורי ובעיקר קרנבל שבו אתה חייב להשתתף!

 

"קרנבל" זו מילה מוזרה ומסובכת מאוד. בדרך כלל היא מעלה אסוציאציה של הקרנבל בברזיל, אבל תופעת הקרנבל מתקיימת בכל העולם. יש את קרנבל המסכות בוונציה - חגיגה של נשף עוצר נשימה, סגנון ויופי. יש קרנבל בבזל, בניס, בקלן ותאמינו או לא גם בבוליביה, השכנה הקטנה של הענק הברזילאי. בבוליביה הקרנבל מתמקד בהיסטוריה, בדמויות החשובות, באי צדק הנעשה ובאלים המיתולוגיים, בהם אל המכרות, השטן וכמובן ה"דוד" האל, שאחראי על האי-סדר שבסדר. בברזיל הקרנבל הוא השואו הגדול בעולם: להקות מקצועיות של רקדנים, פעלולנים, תזמורות וזמרים מתחרות על מקום של כבוד בהיכל התהילה הברזילאי; 4,000 איש שמופיעים מול טריבונות שעולות כסף רב לתייר המזדמן אשר יושב מרחוק, שותה משקה טוב, יושב כשעייף ואוכל כשרעב. נכון הדבר שבברזיל יש גם קרנבלים אחרים, כמו זה שבסלבדור, אשר בו אתה רץ אחרי הטריו אלקטריקו (משאיות הענק שעליהן הבמות) במשך לילה שלם יחד עם המוני אדם - קרנבל פרוע, אלים, מיני מאוד ואפריקאי כמו שרק סלבדור יודעת. אבל גם בסלבדור אנחנו פוגשים את התייר המזדמן שהדולר בכיסו.

אז במה שונה בקרנבל בטרינידד-טובגו מקרנבלים אחרים? יש אמרה חשובה של ראש העיר פורט אוף ספיין:

"בכל קרנבל אחר בעולם אתה משלם בשביל לצפות בקרנבל. בטרינידד-טובגו אתה משלם כדי להשתתף בקרנבל, בין שאתה רוצה או לא!"

 

הרבה חגים יש בטרינידד. כולם רוצים לחגוג את המסורת שלהם - ההודים, המוסלמים, האפריקאים - כך שבין חג לחג וימי חופש אפשר קצת לעבוד. פסטיבל חוסאי או חוסיין (Hosay) הוא במקורו פסטיבל מוסלמי החוגג את "עיד אל פיטר", אבל כיאה לטרינידד - כאן מותר לשתות אלכוהול, המוסיקה תמיד ברקע והביגוד? מינימליסטי. מאוד. בתקופת חג המולד נפוצים שירי הפראנג (Parang) מוסיקה שמקורותיה הם בספרד הקסטיליאנית ומאופיינת בכלים כמו גיטרה ומנדולינה. גם ראש השנה ההודי נחגג בגאווה, וגם יום שחרור העבדים. בטרינידד קשה למצוא סיבה למה לא לצאת למסיבה, נראה שתמיד יש זמן לשתות ולשמוח.

"אלוהים חייב להיות טרינידדי" אומרים המקומיים, אחרי הכול, במקום שבו רוקדים, שמחים, על רקע נוף יפה וחופים מוזהבים, קשה להאמין שאלוהים ייבחר שלא להיות בו.

 

הקרנבל

הקרנבל הטרינידדי הובא על ידי התושבים הצרפתיים והוצא מהקשרו על ידי האפריקאים וההודים. מקורותיו של הקרנבל בימי רומא הגדולה ובימי התקופה הקלאסית של יוון, אז נחגג כטקס היפוך אשר מקבל את פני האביב ואת סוף תקופת החורף הקשה. הקרנבל הופיע בתרבויות שונות כמו בבל (חגיגות מלך תמוז), בלוקסור שמצרים העתיקה, ביהדות פרס בחג הפורים וביוון בחגיגות אל היין דיוניסוס, המסמל מעבר בין מצבי התודעה; בין המוכר ללא מוכר; בין המציאות לדמיון; בין השפיות לשיגעון. בקרנבל הרומי היו העבדים והאדונים מתחלפים בתפקידים למשך 4 ימים, שבהם הותר לעבד לעשות כל העולה ברצונו בדיוק כמו האדון. כדי להנחית את כולם על קרקע המציאות, בסוף החגיגות היה נחבר עבד ייצוגי ונתלה בכיכר העיר, והסדר היה שב לקדמותו...

 

הקרנבל במהותו הוא אמצעי של שחרור מ"סיר הלחץ". כל השנה אומרים לנו "לא,לא ולא": לא תרצח, לא תחמוד, אל תעשה את זה ואסור לעשות את זה. פעם בשנה נותנים לנו היתר ורשות לחצות את הקווים האדומים, את הגבולות אשר מכתיבים את הסדר ולבטא את הרגשות והיצרים הבסיסיים ביותר של האדם. הקרנבל נחגג לפני 40 ימי ההתנזרות מבשר שבאו לסמל את 40 הימים שבהם התבודד ישו במדבר יהודה ועמד בפיתויי השטן. מקור השם "קרנבל" שנוי במחלוקת: חלק מאמינים שמקורו הוא בביטוי "שלום לבשר" (Carne Vale) ויש הטוענים שהשם מגיע מאוניית השוטים (קרנבלה) של האל דיוניסוס, אל היין. מה שבטוח הוא שאחרי עבדות במשך יותר מ-300 שנה הקרנבל הוא בדיוק החג אשר משמש הזדמנות טובה לתושבים המקומיים לפרוק מתחים, תסכולים ולמחות על העוול שנעשה להם. מרגע שחרור העבדים הפך הקרנבל לכמעט קדוש והיווה עבורם סמל לחופש, לזהות, לביטוי העצמי וליכולת לבקר את החברה הגבוהה, שמצידה המשיכה בחגיגות הקרנבל המסורתי האירופאי. המקומיים עצמם חגגו בחצרות תוך חיקוי הנשים הלבנות, הבגדים המצחיקים, הכמרים והנזירים המושחתים והצביעות של המעמד הגבוה. האפריקאים צבעו את עצמם, התחפשו, רקדו, ושרו בחושניות גדולה, כמו שהם יודעים. אט-אט הקרנבל התקרב יותר ויותר לרחוב, לעממיות, ליצרים ולפשטות. השלטון והכנסייה הרימו דגל אדום, ניסו להילחם בתופעה ואפילו אסרו על המקומיים לחגוג את הקרנבל בימי שבת וראשון (ייקח עוד זמן עד שפאולוס הנוצרי, שיבין את הכוח השלטוני והפופוליסטי של הקרנבל, יכניס אותו לנצרות). השלטונות הניחו שאם יקצרו את משך הקרנבל, האי-סדר יהיה קצר וייעלם מעצמו. העם לעומת זאת המשיך בשלו ומצא פתרונות יצירתיים לאיסורים שבאו מלמעלה ופתרונות לפריקת המתחים שלו, וכך נוצר הז'ובר.

 

משמעות הז'ובר (Jouvert) הוא "ליל הפתיחה", שבו מתחיל הקרנבל האמיתי. אחרי שבשבת הכריזו על המנצח בתחרות הפנורמה (תחרות להקות ה"פאן") ואחרי יום ראשון, שבו מכריזים על המנצח והמנצחת בתחרות שירי הקליפסו ותלבושת הקרנבל, מגיע האירוע האמיתי. כתוצאה מהאיסור ההיסטורי, תושבי טרינידד בימינו משכימים קום בליל יום שני בשתיים לפנות בוקר על מנת להתחיל את הקרנבל הכי מוקדם שאפשר ולנצל כל רגע מיום שני לחגיגה. התהלוכה היא תהלוכה כאוטית ועוצרת נשימה, המהווה טקס היפוך מושלם. להקות אנשים לבושים בבגדי הנושא שלהם צועדות אחרי משאית ובה להקה המנגנת לצד מגברי ענק שמשמיעים את שירי הסוקה המרקידים. מאחורי המשאית ניצבת משאית אחרת ובה בר משקאות נייד שמספקת משקאות לחברי המועדון - אלה ששילמו כדי ליהנות ולתמוך בלהקה. מאחורי הבר הנייד ניצבת משאית אחרת ובה כמויות של צבע על שלל גווניו. כאשר מועדון פוגש מועדון בצומת רחובות, כל מועדון מגביר ווליום, שר את שירו, רוקד ללא מעצורים וכמובן מתחילה מלחמת צבע תוך כדי ריקוד. אנשים מורחים זה את זה ורוקדים צמוד-צמוד, עד שהצבע עוטף אותך והופך למסכה טבעית מושלמת.

זהו! מרגע זה אתה כבר לא פרופסור, מדריך או רופא; מעכשיו שינית זהות - אתה צבוע ובעל מסכה. אף אחד לא מכיר אותך, אף אחד לא יודע מי אתה. מה שנשאר זה פורקן יצרים מושלם, מעבר לתודעה שאינה מוגבלת על ידי הראייה, השמיעה המישוש והריח. גם אם אתם לא רוצים להשתתף זה כבר מאוחר מדי - בנות ובני טרינידד תופסים אותך, צובעים אותך, מנשקים אותך ורוקדים את ריקוד ה-Wining.

 

כאשר תושבי טרינידד פוגשים זה את זה הם מתחבקים ומתחילים לרקוד. הריקוד מתבצע כאשר האישה מסתובבת עם הגב כלפי הגבר, ושניהם מזיזים את האגן בצורה שרק טרינידדי יכול, ואט אט האישה מתכופפת קדימה ומגרה את הגבר תוך שהוא רוקד, מחבק ומחקה עשיית משגל עם הבחורה. כאשר סיימו את האקט הם מחליפים תפקידים או עוברים לאיש הטרינידדי הבא בתור. ככל שיש באפשרותך לנענע את האגן מספר רב יותר פעמים בשנייה אתה נחשב לרקדן מוכשר יותר. אכן תמונות קשות...

ריקוד זה הוא "אמרת השלום" של התושבים בטרינידד גם (ובמיוחד) בקרנבל. בהתחלה זה קצת מפחיד ומרתיע, אבל כשמבינים שכולם עושים את זה, שזאת מסורת ודרך ביטוי, האסימון נופל, ומבינים שאין שום דבר סקסיסטי מאחורי הריקוד אלא שזהו פשוט טקס היפוך מושלם, מנהג ששני נוהגים זה בזה ללא הגדרת תפקידים מגדריים.

 

 

VideoPlayer
 

השמש מתחילה לעלות על טרינידד, מאירה את הלילה האפל וגורמת לנו "לצאת לאור" - להתגלות ולחשוף את המסכות עתירות הצבעים ששמנו עלינו במהלך התהלוכה בלילה. אנשים שיכורים בכל פינה, מחייכים, שותים ועייפים. כולם מתרכזים בחוף הים להביט בשמש הגדולה המחממת. דוכני סנדוויץ'-כריש נפתחים ומשביעים את אנשי הקרנבל. אתה מסתכל ימינה ושמאלה ורואה מבוגרים, צעירים, נשים וגברים - הכול מהכול. פתאום השמש חושפת הבדלים; פרטים שהוסתרו וגרמו לך לבצע טקס היפוך אמיתי של שחרור מסטיגמות, דעות קדומות ושליטה עצמית. אתה חוזר למלון, מביט ברחובות שטופי הצבע ולא מאמין. זאת אחת החוויות החזקות ביותר שעברתי בחיי.

 

הבעיה של תושבי המערב היא, במילה אחת, "לשחרר". אנחנו כל היום עסוקים בשליטה: בילדים, בעסקים, באישה, בטלוויזיה. אנחנו יודעים איפה אנחנו בזמן, בחלל ובמרחב, ואנחנו לא תמיד שואלים את עצמנו: האם זה חשוב? למה לא לאבד את הזמן פעם אחת? למה לא לאבד את החלל והמרחב פעם אחת? למה?

- כי זה מפחיד אותנו מאוד. אנחנו רגילים להסתתר תחת מסכות של מקצועות, תארים ופאסון, ואילו כאן, האי המיוחד הזה מאפשר לנו לשים עלינו מסכה חדשה, מסוג אחר, שבאופן פרדוקסלי משחררת אותנו מהמסכות שלבשנו כשעלינו למטוס לכאן.

 

זה לא נגמר עד שזה נגמר, והקרנבל ממשיך. אחר הצהריים מתכנסים כולם לחזרה גנרלית ברחובות. הקרנבל של טרינידד מתקיים רובו ביום. כמו כן, הוא משרה תחושת ביטחון שלא מכירים מקרנבלים אחרים, ובעיקר מזה של סלבדור. האנשים סימפטיים מאוד, אור היום מפשט את הדברים והמוסיקה מאחדת וגורמת למיעוט אלימות. ביום השלישי של הקרנבל מגיעה ההופעה לשלמותה: כל האי מתכנס בלהקות-להקות ויוצא במחולות ובריקודים מהבוקר עד הערב עם שלל התלבושות, עגלות מרשימות, רקדנים, מסכות, צבעים, תופי "פאן" ואלכוהול... הרבה מאוד אלכוהול. כולם כבר מכירים את כולם, כולם מכירים את השירים, הריקודים וכולם מצטרפים. הרעש כבר לא מפריע, אתה חלק מהאי וחלק מהתושבים. אתה חוגג עד שאתה מגיע לאפיסת כוחות מוחלטת, שבה הגוף נשכח, החומר נאבד ורק הנפש והרגש יוצאות החוצה.

 

לא משנה אם אתה הודי, אפריקאי, ישראלי, ערבי, לטיני או אירופאי. ביום שלישי כולם אחד, כולם אותו "טריניטי" - האדם הטרינידדי החדש. ביום השלישי לקרנבל אתה מבין שבמקום המוזר הזה כור ההיתוך הוא מתבטא בצלילים; כור ההיתוך מתבטא במוסיקה, אשר מציירת איחוד תרבויות, דעות ודתות למשך ארבעה ימים מטורפים וייחודיים. הייתי בהרבה קרנבלים בחיי, ובכולם היה משהו קסום ויפה, אבל קרנבל אותנטי, אמיתי, אשר גורם לך להשיל מעצמך את זהותך ולחוות אותו 24 שעות ביממה יש רק בטרינידד. נכון שלאט-לאט הכול הופך למסודר יותר ולתיירותי יותר. יש הטוענים שהקרנבל כיום הפך לכלי שליטה של המעמד הגבוה במעמד הנמוך. הטענה היא שהקרנבל שולט במערכת הוויסותים של האיזונים והבלמים החברתיים, כך שככל שאתה עני יותר כך אתה שמח, דתי ואוהב קרנבל יותר - מה שמבטיח שקט מצד המעמד הנמוך. לא אשפוט כרגע אם זה נכון או לא, אבל דעתי היא שאנחנו עדיין נמצאים בנקודת זמן שבה טרינידד מציעה לנו חוויה שונה מכלל הקרנבלים בעולם; שהיא מצליחה ליצור לך עולם אחר, זמן אחר ומרחב אחר, ובשביל אותה הזיה ססגונית ומרתקת שווה לחצות אוקיינוסים ומרחבים לארבעה ימים של שיכרון חושים.

 

הארץ הקטנה והמטריפה הזאת מציעה מגוון אנושי מרתק, טבע מעל פני האדמה ומתחת לים של עולם קסום ומופלא הכולל בין השאר מגוון ציפורים, תנינים, צבי ים ואפילו 42 סוגים של יתושים שונים. זהו אי שהמציאות והדמיון מתערבבים בו עם זריחה ושקיעה; זהו אי שכל זיכרון ממנו תמיד מלווה אותי בצביטה של... רגע, האם זה היה אמיתי או חלמתי חלום? אבל כשחושבים על זה עוד פעם...

האם זה באמת משנה?

 

הקרנבל של 2013 ייערך ב-13-11 בפברואר

 

עדי אופנהיים הוא בעל חברת Openmind Art המתמחה בעיצוב טיולים, בתים ותכנים.

ליצירת קשר: open@openmindart.co.il


תגובות

דרג:
לא שווה לבקר
התחברות
תגובה
{{comment.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{comment.CreateDate | datetime}}
{{comment.Comment_ClearText}}
תגובה לתגובה



{{child.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{child.CreateDate | datetime}}
{{child.Comment_ClearText}}