היהלום של האוקיינוס האטלנטי
{{$Map.totalDistance}} ק"מ

פרננדו די נורניה הוא ארכיפלג איים יפהפה שרק מאות ספורות של אנשים מורשים לגלותו בעת ובעונה אחת
נכתב ע"י ירדן בר
24.03.2011
הצג על המפה
{{$ArticlesData.CurrentArticle.DisLikes}}%
0
1111
שמור

יש לחופים, שהגלים לוחכים ומלטפים אותם, יופי ראשוני ושלווה סוריאליסטית. הים נקי וצלול, רחוק מספיק מהיבשת הדרום אמריקאית, כך ששום גורם מזהם לא מגיע לכאן. "אם היית אוסף את עשרת החופים היפים ביותר לאורך קו החוף הברזילאי ומשווה אותם לפרננדו די נורוניה", אמר האוקיינוגרף קלאודיו בליני, העומד בראש הארגון הסביבתי המקומי Tamar, "הארכיפלג היה מנצח שוב ושוב".

 

לא מפתיע אם כן ששרשרת הרים מופלאה זו, שהברזילאים מכנים "היהלום של האוקיינוס האטלנטי", מצדיקה את המוניטין שיצא לה כמקום הנופש והמפלט מספר אחת של הברזילאים. ובכל זאת, מחוץ לברזיל, פרננדו די נורוניה כמעט ואינה ידועה. כמובן שרוב 2,200 תושביה היו מעדיפים להשאיר זאת כך, כדי שלא תהפוך לקופה קבאנה מס' 2.

 

בינתיים, לפחות, הם יכולים להירגע. מאז שנפתח לתיירים ב-1988 (לפני כן היה במקום בסיס צבאי), הארכיפלג שומר על צביונו: אין במקום בנייה לגובה (למרות שמדברים על אתר נופש נמוך קומה שאולי ירים את ראשו) ורמת הפשיעה במקום עומדת על כמעט אפס (מצב חריג בברזיל). עד לפני ארבע שנים הייתם טסים לכאן במטוס קטנטן, מגיעים ומגלים שאין במקום מים חמים או מיזוג אוויר ושהסיכוי להשיג קו טלפון היה שווה לסיכוי לקבל רישיון דיג. העונה היבשה בארכיפלג אורכת חמישה חודשים, החל מאוגוסט. מרץ עד יולי עלולים להיות גשומים; דצמבר עד פברואר טובים מאוד לגלישה, אך פחות לצלילה.

 

אפילו כעת, כשנורוניה מוצף בלובשי פראדה למיניהם המתנהלים להם במורד הרחובות המרוצפים שלVila dos Remedios, הכפר המיושב היחיד באי, נראה שהאי נחוש להשאיר את המוני המטיילים במפרץ. רק 420 מבקרים מורשים להיכנס אליו בו-זמנית, וכולם נדרשים לשלם "מס סביבה" המתחיל ב-15.5 דולר ליום ועולה ביחס ישיר לזמן הישארותם במקום, משמע - אתם מוזמנים לבקר במקום מדהים זה, אבל אל תשתהו יותר מדי. עבור רוב הברזילאים זה אומר שהם לעולם לא יוכלו להרשות לעצמם ביקור כאן, והאי יישאר בגדר חלום בלבד. אם תאמרו לברזילאים מהיבשת שעכשיו חזרתם מנורוניה זה יהיה כמו לומר להם שחזרתם מאטלנטיס.

 

VideoPlayer
 

עבר אלים מול הווה אקולוגי

אמריגו וספוצ'י האיטלקי הרגיש כחולם כשראה ב-1503 את אדמת האכיפלג מרחוק, אחרי שספינתו התנפצה במרחק מה ממנו. החוקר הפלורנטיני דיווח למלך פורטוגל: "אין מתיישבים על אי זה, אבל יש מים צלולים בשפע, עצים בלי סוף, ים עצום וציפורים כה עדינות שאפשר להחזיק אותן ביד". מפות של הארכיפלג הופיעו כבר משנת 1500, ונוהגים לייחס לווספוצ'י את תואר המבקר האירופי הראשון במקום. למען האמת, הוא לא היה המבקר הראשון, אלא פשוט הראשון שכתב על זה הביתה. תיאורו שבה לבבות רבים באירופה ואף היווה השראה ליצירה "אוטופיה" של תומס מור.

למרות שאין אומדן מדויק לכמות האנשים שנהרגו למען הצוק האסטרטגי הזה, שחולש על הכניסה ליבשת, אין ספק שזהו מספר גדול למדי. הפורטוגלים, הצרפתים וההולנדים נלחמו על השליטה במקום. הם מצאו כאן עצים להדלקת אש, מים זורמים והמון אוכל, למשל צבים. במאה ה-18 פורטוגל ביססה את מעמדה כאן ובנתה את מערכת ההגנה הגדולה ביותר של ברזיל: עשר מצודות להגנת דרכי השיט ליבשת וממנה. בנוסף לכך, במשך יותר משתי מאות פרננדו די נורוניה הייתה מושבת עונשין לפושעים הגרועים ביותר של ברזיל, שרבים מצאצאיהם עדיין גרים באי. התשובה הברזילאית לאלקטרז הייתה ידועה לשמצה בשל העינויים שעברו האסירים, שחלקם שנשלחו לכאן רק בשל העובדה שהם התאמנו בקפוארה, ריקוד משולב באומנות מלחמה שהועבר מדור לדור על ידי העבדים האנגולים שהובאו לברזיל.

 

עד היום יש כאלה שעברו של האי גורם להם לתחושת אי נוחות ולאסוציאציות של דם ורצח. גם שפע סיפורים על רוחותיהם של האסירים האומללים ממלאים את המקום. אבל מה שמטריד יותר מהמסורת של אמונות תפלות הוא האונס האקולוגי שעבר האי בתקופת מושבת העונשין: כדי למנוע מהאסירים לבנות סירות ולהימלט ליבשת, הממשלה כרתה כל עץ בסביבה.

 

כיום, המשטרה הסביבתית של ברזיל (IBAMA) עברה לקיצוניות השנייה, והיא אוכפת תקנות מחמירות כדי להגן על המערכת האקולוגית השבירה של נורוניה. למשל, בחופים מסוימים אסור לגלוש או לשנרקל, או אפילו להיות בהם. בנורוניה יש תחושה של מטרה המשותפת גם לתושבים וגם לאורחים, המאוחדים בחזון אקולוגי תחת מטרייתו של ארגון TAMAR. ניתן להבין חזון זה במרכז המבקרים של הארגון, שבו במשך שבעה ימים בשבוע מגיעים תיירים כדי לבלות ולשמוע על כרישים, לטאות וצבים וכד', לפני שהם הולכים לרקוד בפאב "הכלב". אם זה נשמע לכם טיפה ממוסד מדי, אל תשכחו שלפני הקמת TAMAR ב-1980 לא היה פארק ימי ולא חופים מוגנים בשום מקום בברזיל וגם לא תיירות אקולוגית. כיום נורוניה יוצרת, שלא כמו מקומות רבים, תחושה אמיתית של מפלט ושל גילוי מתמיד, המספקת את התשוקה הנושנה של בריחה מעולם ישן וגילוי עולם חדש.


תגובות

דרג:
לא שווה לבקר
התחברות
תגובה
{{comment.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{comment.CreateDate | datetime}}
{{comment.Comment_ClearText}}
תגובה לתגובה



{{child.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{child.CreateDate | datetime}}
{{child.Comment_ClearText}}