מסוחרי תבלינים לתיירים עשירים
{{$Map.totalDistance}} ק"מ

סקירה קצרה על האי זנזיבר, שנופיו וגפירות אדמתו האקזוטיים משכו בעבר סוחרים והיום מתפתחת בו תעשייה משגשגת של אתרי נופש יוקרתיים
נכתב ע"י מערכת מגלים
27.01.2013
הצג על המפה
{{$ArticlesData.CurrentArticle.DisLikes}}%
0
220
שמור

איי התבלינים של זנזיבר היו מאז ומעולם מוקד משיכה לסוחרים, מגלי ארצות ובתקופה האחרונה גם תרמילאים. אולם עם הגל החדש של מלונות הבוטיק והיוקרה שמתחיל לשטוף את חופי זנזיבר, קבוצת האיים הטנזניים הופכת גם ליעד נחשק בעבור מטיילים שלא מוכנים לוותר על פינוקי חמשת הכוכבים שלהם.

 

זנזיבר הוא אחד מהשמות האלו, כמו טימבוקטו, קילימנג'רו ומרקש, שמעלים בדמיוננו תמונות מופלאות ואקזוטיות - כמו סצנות מתוך "סיפורי אלף לילה ולילה" שנצבעות בסירות דאו, תבלינים ואוצרות טמונים, כמו גם צללים אפלים יותר של סוחרים והרפתקנים במצוד אחר פילים, זהב, עוצמה ועבדים.

 

במשך מאות בשנים, קבוצת האיים הזו, שמונה 50 איים, אירחה בה זרים רבים שעצרו כדי לחדש את מלאי הציוד שלהם או כדי לנוח ולהירגע. האי הראשי בקבוצת האיים, אונגוג'ה (Unguja), שוכן במרחק של 36 ק''מ בלבד מחופי טנזניה ומכוסה כולו ביערות עבותים של עצי פירות. על חופי אי זה עצרו מגלי הארצות ומיסיונרים בריטים מפורסמים כדי לחדש את האספקה שלהם ולשכור סבלים למסע המסוכן והמפרך שלהם אל פנים היבשת האפריקאית (ומכאן גם נשלחה גופתו של אחד מהם, ד"ר ליווינגסטון, חזרה לבריטניה לקבורה בווסטמינסטר). ברחובות עיר הבירה, סטון טאון (Stone Town, עיר האבן), חיפש המשורר הצרפתי רמבו אחר השראה, כמו גם אחר רובים ועבדים להרפתקאותיו שלו ביבשת; והטירות שבעיר, לפי האגדה, מככבות בסיפוריה של שחרזאדה ("אלף לילה ולילה").

 

האוויר הלח והדחוס של סטון טאון עמוס ברוחותיהם של הפולשים שבמהלך מאות בשנים ניסו לנכס לעצמם את האיים הללו. הדלתות המגולפות בידי אמן, חומות אבני האלמוגים, המבצרים והמבנים הקולוניאליים משקפים כולם שכבה אחר שכבה של מורשת העבר באי: הספנים ההודים שהביאו לכאן פירות דוריאן, ליצ'י, מנגו, פפאיה ופרי הג'ק, שעציהם עתה משגשגים באי כולו; ההרפתקנים הפורטוגזים שניסו למצוא דרך מעבר אל המזרח הרחוק; הסולטנים העותמאנים שהעניקו לזנזיבר את שמה ("ארץ השחורים" בפרסית) והפכו את גן העדן השקט ששרר בה למרכז מסחר התבלינים והעבדים. וכמובן, היה זה גם ביתם של הבריטים, שהגיעו הנה בשנת 1890 כדי להגן על קבוצת האיים משליטה הולכת וגוברת של הגרמנים במזרח אפריקה; זנזיבר הפכה לחלק ממדינת טנזניה החדשה והעצמאית בשנת 1964.

כיום, כחצי מאה מאוחר יותר, סוג חדש ושונה של פולש מתהלך לו ברחובות זנזיבר: תיירי היוקרה. בעבר לאחר קבלת העצמאות, תחת הממשלה בהשפעה קומוניסטית בהנהגתו של הנשיא ג'וליוס נייררה, המבקרים היחידים שהעזו להתמודד עם הביורוקרטיה המתישה של טנזניה ועם הגחמות הפרועות של לוחות הזמנים של חברות הטיסה הטנזניות היו התרמילאים והמטיילים ההרפתקנים. כיום, הודות לשאיפתה של הממשלה הנוכחית להפוך את זנזיבר ליעד תיירותי שיתחרה במאוריציוס ובאיי סיישל, ישנם יותר מ-300 מלונות פעילים באיים, ונמל התעופה הבינלאומי עמוס בטיסות צ'רטר אירופאיות (בעיקר מגרמניה, בלגיה, איטליה וספרד), כמו גם טיסות מדאר-א-סלאם, יוהנסבורג, מאסקט וניירובי. ישנה גם מעבורת מהירה מהיבשת שמובילה נוסעים לאי תוך פחות משעה. מעולם לא היה כה קל להגיע לזנזיבר.

 

 

תמיד היו כאן חולות לבנים, ים תכול ויערות ירוקים (בשנת 1856 תיאר החוקר הבריטי ריצ'ארד ברטון את האיים כמקום שבו "האדמה, הים והשמים נראים כולם עטופים במנוחה רכה וחושנית"), וכמו כן גם כמה מאתרי הצלילה היפים ביותר בעולם. עתה שוכנים כאן גם כמה מלונות בוטיק מסוגננים במיוחד, כמה מסעדות שמגישות מאכלי ים מעולים, כבישים סלולים סבירים שחוצים את האי לאורכו ולרוחבו, והודות לפעילותה של עמותת אגא חאן, גם מערכת ניקוז וביוב חדשה בסטון טאון.

 

כמובן, לא הכול מושלם בגן עדן. הנוף לעתים קרובות מצולק בערימות של זבל ואשפה, ורבים מהכפריים עדיין משתמשים בחופים כבתי שימוש, כפי שעשו במשך מאות בשנים. התיירים מתעלמים מהעובדה ש-96 אחוז מהמקומיים הם מוסלמים וממשיכים ללבוש בגדים חושפניים בפומבי. אספקת החשמל אינה סדירה ומלונות רבים נאלצים להסתמך על גנרטורים. מלאי המים הולך ואוזל. והפערים בין העשירים והעניים זועקים לעין: אמנם המקומיים מרוויחים בסופו של דבר מן התיירות, אך מחיר שהות של לילה אחד ברבים מהמלונות באי הוא יותר ממה שירוויח תושב ממוצע בזנזיבר במשך שנה שלמה.

 

למרבה השמחה, בעלי מלון רבים הבינו שעל מנת לשרוד ולשגשג בזנזיבר, הם צריכים להיות גם רגישים לצרכיהם של תושבי האי, לשכור את שירותיהם של המקומיים, לספק חינוך והדרכה, ולקנות רק מיצרנים מקומיים. ישנם עתה ברי קוקטיילים ווילות מלון הכוללים  צוות של שפים, משרתים אישיים ואומנות מהקהילות המקומיות בזנזיבר.


תגובות

דרג:
לא שווה לבקר
התחברות
תגובה
{{comment.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{comment.CreateDate | datetime}}
{{comment.Comment_ClearText}}
תגובה לתגובה



{{child.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{child.CreateDate | datetime}}
{{child.Comment_ClearText}}








ביקרת במקום מגניב בטיול
האחרון שלכם?
ספרו על זה לכולם!
הוספת נק' עניין
יש לבצע לוגין כדי להוסיף נקודות עניין

לראות ולעשות בסביבה