חופשה סתווית בסנטוריני
{{$Map.totalDistance}} ק"מ

איך השפיעה הגיאורגרפיה הוולקנית על האי?
נכתב ע"י אבנר הלפרן
09.10.2016
הצג על המפה
{{$ArticlesData.CurrentArticle.DisLikes}}%
0
408
שמור

למרות מידותיו, האי סנטוריני או טירה (Santorini/Thira), הוא אחד האיים המעניינים ביותר בים התיכון בגלל נופיו הוולקניים וההיסטוריה שלו. סנטוריני הינו למעשה שמו של ארכיפלג הכולל מספר איים קטנים. האי הגדול בקבוצה נקרא גם הוא סנטוריני וגודלו 73 קמ"ר בלבד. האי מהווה לוע הר געש שצורתו חצי סהר והוא מקיף מכתש תת-ימי שבאמצעיתו מצויים שני איים בזלתיים קטנים. שמם של האיים הוא ניאה קמיני ופליאה קמיני (Nea Kameni, Palaia Kameni). האיים הנוספים השייכים לארכיפלג הם אספרוניסי (האי הקטן אספרו) (Aspronisi), טיראסיה (Therasia) וקריסטיאנה (Christiana). למרות רצועות הים הצרות המפרידות בין אספרוניסי וטיראסיה, הם מהווים המשך ישיר לאי סנטוריני. הם משלימים בקו דמיוני את העיגול של לוע הר הגעש, המהווה את האי סנטוריני. ניאה קמיני הוא הלוע הנוכחי הפעיל של ההר ופליאה קמיני הינו לוע כבוי. השטח הכולל של קבוצת איי סנטוריני מתקרב ל-91 קמ"ר.

 

סנטוריני מצוי כ-200 ק''מ דרומית-מזרחית ליוון היבשתית ולמעלה מ- 950 ק''מ מישראל, שהם כשעתיים טיסה. הוא שייך לקבוצת האיים הקיקלדיים המונה 200 איים שבירתם ארמופוליס (Ermoupolis) שבאי סירוס.

 

באי מתגוררים כ-14 אלף תושבים, רובם בטירה - בירת האי שמונה כ- 13 אלף איש. העיירה השנייה בגודלה היא איה (Oia) הממוקמת בקצה הצפוני של סנטוריני ומונה כ- 1300 איש. אלו כוללים גם את 300 תושבי האי טיראסיה. שאר האוכלוסיה מתגוררת בחוות, כפרים ועיירות קטנות כמו פירגוס במרכז האי ובאקרוטירי, בקצה הדרומי של האי.

 

הבירה טירה, פרוסה על שולי לוע הר הגעש של סנטוריני בגובה של 300 מטר מעל הלגונה המכסה את המכתש שלו. מקצת מבתיה גולשים במורד התלול בכיוון ללגונה והשאר פרוסים על גוו ההר שתלילותו מתונה בהרבה. איה בנויה בצורה דומה.

 

הנוף הגעשי השולט כיום באי הוא תוצאת התפרצות הר הגעש של סנטוריני בסביבות שנת 1630 לפנה"ס. התפרצות זו מכונה "ההתפרצות המינאוית" או "ההתפרצות של טירה" והיא ארעה בעת שהתרבות המינואית של כרתים הייתה בשיאה (המאות ה- 17 עד ה-15 לפנה"ס). לפני ההתפרצות המינואית התנשא בלב הלגונה, במקום בו ממוקמים כיום איי הקמיני, הר בגובה של כ-1,000 מטר וברדיוס של כ-15 ק''מ.

 

סנטוריני, טיראסיה ואספרוניסי היוו אי עגול אחד ורק רצועת ים צרה בין סנטוריני ואספרוניסי, הזינה במי-ים טבעת מים צרה שהקיפה את ההר. פסגת ההר של סנטוריני הייתה מעוטרת במכתש שהעיד על העבר הגעשי שלו, אך הוא היה כבוי במשך אלפי שנים. במשך הזמן התמלא האי בצמחיה ובבעלי חיים רבים והפך למוקד התיישבות במהלך האלף הרביעי לפני הספירה (התקופה הניאוליטית), שהתרכזה ברובה בסביבות אקרוטירי של ימנו. במקום זה התפתח במשך תקופה ארוכה מאד, ישוב עירוני גדול שהתבסס על סחר ימי ועל העורף החקלאי של האי. במהלך השנים סבל המקום מרעידות אדמה רבות ונבנה כמה פעמים מחדש על חורבות ישוב קודם שנחרב. ערב ההתפרצות המינואית קיימה עיר הנמל של אקרוטירי קשרי מסחר ימי עם המרכז המינואי הגדול בקנוסוס שבכרתים, עם מרכזים מיונאיים נוספים, עם יוון היבשתית, מצרים, כנען וסוריה, אסיה הקטנה, שאר האיים הקיקלדיים, עם האיים הדודקנזיים ועוד.

 

הישוב הקדום באקרוטירי היה גדול למדי כבר באלף השלישי לפנה"ס והוא כבש במאה ה-17 לפנה"ס מקום מרכזי בכל הים התיכון. שטח האתר מגיע ל-80 דונם, אך רק 10 אחוז ממנו נחשף עד היום. העיר הקדומה של אקרוטירי נשלטה על ידי התרבות המינואית, אולם זו התפתחה על גבי בסיס ברור של התרבות הקיקלדית, שאליה השתייכה העיר לפני שיובאה אליה התרבות המינואית. העיר של אקרוטירי אינה בנויה סביב ארמון מרכזי דוגמת הארמון המינואי של קנוסוס והארכיטקטורה שלה הינה קיקלדית. בתי העיר התנשאו לגובה שתיים עד שלוש קומות והצטיינו במספר רב של חדרים. חלק מהבתים היה בנוי מאבנים מסותתות וחלק אחר מלבני בוץ. קומות הבית היו מחוברות באמצעות מדרגות עשויות אבן או עץ וקורות עץ הוטמעו בקירות כדי לחזקם מפני רעידות אדמה. הרצפות היו מצופות בלוחות אבן דקים או בחלוקי ים. קומות הקרקע שמשו כמחסנים ובתי מלאכה לייצור אריגים, מזון וכדומה. המשפחה התגוררה בקומות העליונות והקירות של חדרי המגורים היו מצופים בציורי קיר (פרסקות) גדולים, צבעוניים ומרהיבים. חלונות הקומות הגבוהות היו גדולים והזרימו אור רב לפנים הבית. רחובות העיר היו צרים ומרוצפים. מתחת לריצוף נבנתה מערכת ביוב שניקזה את מי הבתים בצינורות חרס. החפירות באתר העלו גם כלים רבים המעידים שבעליהם עסקו בחקלאות, גידול בעלי חיים, דיג, בנייה וספנות, והדבר משתקף גם בציורי הקיר. נראה שתושבי העיר ייצאו כלי קרמיקה, שמן זית ואריגים.

 

אקרוטירי לא הייתה מושבה מינואית כיוון שלא הייתה תלויה מבחינה כלכלית במערכת המינואית של כרתים, אף שהושפעה ממנה עמוקות במבחינה תרבותית. בין שרידי העיר הקדומה של אקרוטירי לא התגלה כאמור ארמון בסגנון של כרתים ולא סימנים לקיומו של משטר מלוכני. נראה כי החברה של אקרוטירי נשלטה על ידי כוהנים. ההנחה היא כי משפחות העיר קיימו משקי בית שסיפקו את מרבית צורכיהם בעצמם. הפולחן הדתי התקיים גם הוא בבתים הפרטיים. הדת של תושבי אקרוטירי כן דמתה לדת המינואית של כרתים והתבססה על פולחן הטבע והפריון. גם הכתב המינואי (Linear A) היה שגור בה. נראה כי העושר הכולל של תושבי העיר התחלק בצורה שוויונית למדי ולא היה בה עוני קיצוני. למרות שהידע על העיר העתיקה של אקרוטירי הולך וגדל, נותרו עדיין שאלות רבות ללא מענה. הכתב המינואי לא פוענח ולא ידוע שם העיר, מי היו תושביה, באיזו שפה דברו ומה היה התוכן האינטלקטואלי של תרבותם.

 

פתיל החיים של התרבות הקיקלדית של אקרוטירי נקטע כאמור בסביבות 1630 לפנה"ס. כשנה לפני ההתפרצות המינואית, התחוללה באקרוטירי רעידת אדמה בעצמה יוצאת דופן. זו הניסה את תושבי העיר וקרוב למדי, עוררה את המאפינים הגעשיים של סנטוריני. ההתפרצות של ההר החריבה את העיר של אקרוטירי ואת שאר הישובים באי. יתכן שהתפרצות זו אף היוותה גורם חשוב בשקיעת התרבות המינואית בכרתים הממוקם כ-110 ק"מ דרומית לסנטוריני (סביבות 1450 לפנה"ס). בהיסטוריה האנושית נרשמו רק שלוש התפרצויות וולקניות חזקות יותר מההתפרצות המינואית. ההתפרצות המינואית העיפה למעלה מ-60 ק"מ מעוקב של סלעים ובסה"כ ירק ההר 100 ק"מ מעוקב של חומר וולקני לגובה של 35 ק"מ באטמוספרה. נפח פליטה זה, מציב את ההתפרצות המינואית בין רמות שש לשבע בסולם ההתפרצויות הוולקניות המורכב משמונה רמות. ההתפרצות הוולקנית שיגרה לשמים את הפסגה הקונית של הר הגעש ביחד עם עוד כ-80 קמ"ר משטח האי. כשהלבה הרותחת הגיעה לים, נוצרו ענני אדים עצומים. במקום בו ניצב הר הגעש נפער מכתש בעומק של כ-800 מטר שהתמלא בוואקום. הוואקום שאב אליו בחזרה את פסגת ההר ושאר הסלעים שהועפו לאוויר ואלו מלאו אותו עד לגובה של כ-400 מטר. כעת חדר הים דרך הפתח הישן ופתח חדש שנפער בין סנטוריני וטיראסיה, וכיסה את המכתש. נוצרה לגונה בשטח של כ-40 קמ"ר ובגודל של 12 על 7 ק"מ, וזוהי הלגונה שבה עוגנות כיום הספינות המגיעות לסנטוריני. ההתפרצות המינואית חוללה גם גלי צונמי שהגיעו כנראה עד לגובה של 150 מטר. אלו שטפו בחוזקה את חופי כרתים והסבו הרס לערי הנמל של המינואים.

 

ההתפרצות המינואית התחוללה במספר שלבים כשהראשון היה חלש יחסית והוא הקדים במספר חודשים את סדרת ההתפרצויות העזות. יתכן שהתפרצות זו היוותה תמרור אזהרה נוסף לתושבי אקרוטירי. אלו אכן נמלטו ללא פגע כשהם נוטלים עימם את כל חפצי הערך שלהם, מה שמסביר שבאקרוטירי לא נמצאו גופות אדם וחפצי ערך רבים. פרט לכך, היה גורל העיר זהה לגורלן של פומפיי וערי הסביבה של הר הווזוב באיטליה בהתפרצות הוולקנית של שנת 79 לספירה. העיר כוסתה במספר שכבות וולקניות שהעליונה בהן מורכבת מעפר וולקני לבן בעובי של 60 מטר. שכבה זו כיסתה גם כמעט את כל שטחו של סנטוריני. זוהי הקרקע שעליה חיים כיום תושבי האי ועליה הם מגדלים את הגידולים החקלאיים עשירי הארומה הוולקנית שלהם.

 

אין ספק שההתפרצות המינואית קברה סופית את העיר הקדומה של אקרוטירי שזיכרה וזכר תרבותה היחודית אבדו. שאר ההשלכות שלה שנויות במחלוקות עמוקות בין המומחים. קיימת טענה כי גלי הצונמי האדירים הסבו נזק כבד למערך הימי של המינואים בכרתים והדבר מסביר את חוסר יכולתם להתמודד עם המיקנים שהשתלטו על כרתים מאתיים שנה מאוחר יותר. יש מומחים המאמינים כי זכרה של ההתפרצות המינואית נשמר בסיפור אודות שקיעתה הפתאומית של יבשת אטלנטיס, ויש המייחסים להתפרצות את ההסבר לסיפור התנ"כי אודות יציאת מצרים של בני ישראל.

 

ממצאים ארכאולוגיים ראשונים הרומזים על קיומה של העיר הקדומה באקרוטירי, נמצאו במחצית השנייה של המאה ה-19. אך רק ב-1967 החל פרופ' ספירידון מרינטוס (Spyridon Marinatos) לחשוף את האתר בצורה שיטתית. מטרתו הייתה להוכיח את התאוריה, לפיה התרבות המינואית בכרתים נחרבה על ידי ההתפרצות של סנטוריני. מרינטוס נפטר (1974) באתר החפירות כתוצאה מהתקף לב, אך החפירות נמשכות כשהאתר צפוי לחזור ולהיפתח לציבור באמצע 2011. הוא נסגר ב-2005 לאחר שתייר שביקר בו נהרג כתוצאה מנפילת הגג המגן על השרידים במקום.

 

ההתפרצות המינואית הותירה את סנטוריני שומם עד למאה ה-12 לפנה"ס, אז ייסדו בה הפניקים מושבה מסחרית. במאה התשיעית לפנה"ס נחתו באי יוונים מספרטה ויסדו ישוב בשם טירה על פיסגת ההר מסהוונו ( Mesavouni) המתנוססת לגובה 369 מטר. בכך נקבע האופי היווני של האי והוא קיים עד היום הזה. במאה השמינית הייתה טירה העתיקה אחד המרכזים היווניים הראשונים שאימצו את האלפבית הפניקי והתאימו אותו לשפה היוונית. טירה העתיקה הגיעה לשיא פריחתה במאות הרביעית והשלישית לפנה"ס בזכות הצי וחיל המצב שהוצבו בה על ידי מלכי בית תלמי. תחת הכיבוש הרומאי והשלטון הביזנטי לא מלא האי תפקיד משמעותי.


תגובות

דרג:
לא שווה לבקר
התחברות
תגובה
{{comment.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{comment.CreateDate | datetime}}
{{comment.Comment_ClearText}}
תגובה לתגובה



{{child.FirstName}} {{comment.LastName}}
{{child.CreateDate | datetime}}
{{child.Comment_ClearText}}








ביקרת במקום מגניב בטיול
האחרון שלכם?
ספרו על זה לכולם!
הוספת נק' עניין
יש לבצע לוגין כדי להוסיף נקודות עניין