המסלול
נתחיל את סיורנו משדרת עצי הדקל הנושקת מערבה ליער חולדה. נפנה כאמור מערבה אל דרך עפר החוצה כרמי גפנים והעוברת בינות שדרת עצי הדקל (שדרת הוושינגטוניה). כדאי לשים לב לשיחי הורד הנטועים בכל תחילת שורה של שיחי הגפן. הדבר נועד לזיהוי כנימות. שיח הורד רגיש מאוד ובמידה וקיימת כנימה היא תמהר ותפשוט בשיח הורד. כך יכול החקלאי למנוע את התפשטותה מבעוד מועד לכרם. לאחר כקילומטר נסיעה נבחין באנדרטת הנצחה לסגן טל צמח, שגדל והתחנך בקיבוץ חולדה ונהרג בעת מילוי תפקידו. במקום מדשאה גדולה וגן פרחים פורח.
מכאן נמשיך בדרך העפר ונתחבר לדרך עפר נוספת המסומנת בצבע כחול שמספרה 10415 (אפשר להגיע אליה גם מכביש 411 מעט לפני מסילת הרכבת המזרחית). ניסע עליה כ- 2 קילומטרים נוספים, החולפים גם הם על פני שדות זהובים, חורשות עצי האקליפטוס שניטעו עוד לפני קום המדינה, קנים, כרמי ענבים ותירס.
נחצה את כביש 6 (מתחת לגשר התעלה) ונגיע אל שמורת מעיינות גיבתון, ע"ש גיבתון המקראית שהייתה עיר גבול בין ישראל לפלישתים בנחלת שבט דן. קק"ל הקימה במקום חניון עם שולחנות וספסלי ישיבה, ומיד מאחריו רואים את תל מלוט. כאמור אין בשמורה שבילי טיולים מסודרים לפיכך כדאי לשוטט במקום באופן חופשי. אפשר לעלות לתל ולהשקיף ממנו מערבה אל בתי המושבה מזכרת בתיה והמושבים גני יוחנן ויציץ ומזרחה אל המושבים פדיה, פתחיה וכרמי יוסף.
המעיינות נובעים בתוך שקע לרגלי תל מלוט, ובחורף הם ממלאים את השקע והופכים אותו לבריכה גדולה. בקיץ קשה להבחין במים. מעיינות אלה יצרו ביצה שנוקזה בתקופת המנדט הבריטי לאפיק נחל עקרון. בחפירות בתל התגלה מטמון המטבעות הגדול ביותר שאותר בישראל עד היום. המים יחסית מלוחים והם זורמים בתעלות מעשה ידי אדם.
שטח השמורה הוא כ- 80 דונם ובחודשי הקיץ פורחים כאן צמחי מים. הפריחה יחסית מאוחרת בקיץ כי אז התחרות על משיכת החרקים שיאביקו את הפרחים קטנה מאוד. באתר נתגלה שרך מים נדיר בשם מרסיליה זוחלת, שנחשב לנכחד בארץ עם ייבוש ביצות החולה.
עצי האקליפטוס במקום הם גבוהים במיוחד וכיוון שהם ניטעו ברווחים סבירים הם יוצרים חורשה יפיפייה. האתר משמש לרביית דו-חיים, ביניהם טריטון הפסים, הנמצא בסכנת הכחדה, וצפרדע הנחלים וכן חיים בשטח צבי ביצה.
ניסע בצמוד למסילת הרכבת המזרחית ונשוב אל כביש 411, לאחר כ- 1 ק"מ לערך ניכנס אל המושבה הציורית מזכרת בתיה. רחובותיה ובתיה שומרים עד היום בהצלחה על החזות המקורית שלהם. כדאי לבקר במוזיאון לתולדות מזכרת בתיה, הממוקם בבית ששימש את פקידי הברון דה-רוטשילד. המוזיאון, שנחנך בשנת 1987, מספר את תולדות המקום והווי החיים במושבה החלוצית. בחדרי המוזיאון מוצגים בתמונות, בחפצים ובתעודות סיפור הקמתה של המושבה, החינוך העברי, בית הכנסת הראשון, חדר הביטחון ובית מגורים משוחזר.
כדאי גם לבקר בהמשך הרחוב בבית הכנסת הישן ובבאר האנטילית הראשונה וההיסטורית של המושבה. הבאר שוקמה לאחרונה ע"י קק"ל והמועצה לשיקום מבנים ואתרים. הבאר נמצאת בחוץ והביקור בה אינו כרוך בתשלום. אל הבאר נגיע מרח' רוטשילד ליד בית מס' 10, נפנה לרח' הכנסת אורחים, ברחוב הראשון נפנה אל רחוב המייסדים (מרחק הליכה ברגל).
הבאר נחפרה לפני 120 שנה, עם הקמת בתיה הראשונים של המושבה (1883). והופעלה באמצעות גלגלים רתומים לסוס, שהעלו מהבאר בזו אחר זו תיבות ובהן מים. שם השיטה "אנטיליה" נגזר מכדי החרס - אנטיליון בשפה היוונית. המים שימשו את תושבי המושבה להשקיה, לרחצה ולבהמות.
|