בהוטן

 

משמעות השם בהוטן בסנסקריט הוא "סוף טיבט", אבל תושבי בהוטן מכנים את ממלכתם הרחוקה בשם דרוק יול (Druk Yul), או "ארץ דרקון הרעם".

 

לעיתים נדמה למטייל המערבי, שהזמן עצר מלכת בבהוטן. מדינה זו, היושבת בלב הרי ההימלאיה הגבוהים, אכן נמצאה בבידוד שנים ארוכות. מצד שני, מאז שנת 1974, בה נפתחו שעריה לעולם המערבי, אפשר לחוש בשינויים רבים, אבל גם להתפעם מהתרבות העתיקה והמיוחדת שלה.

 

הדבר הראשון שבו תבחינו בבהוטן הוא היופי המדהים שלה, ואז בחוסר הפיתוח המוחלט שבה.

 

בבהוטן תמצאו מגוון צורות נוף מיוחדות ובעיקר הרים מרשימים. רוב המדינה הררית, כשההר הגבוה ביותר הוא קולהה גאנגרי (Kulha Gangri), שגובהו 7,554 מטר והוא נמצא ממש על גבול טיבט. הנוף הפתוח נראה כמו שורה של קפלים ירוקים מוריקים. ההרים מנוקדים באשוחיות, בעצי מגנוליה פראיים ובשיחי רודודנדרון שצמחו לממדי ענק.

 

הדבר השני שבו תבחינו הוא הריק. המכוניות מאיצות לאורך הכבישים ללא הפרעה, ואין שום צפירות. אכן, הכבישים הם כה שקטים עד כי ניתן לשמוע את משב הרוח ואת שירת הציפורים. אגב, הסיפורים על הכבישים המלחיצים של בהוטן הם מוגזמים. כן, הם צרים ומעוקלים ומלאים בפיתולים חדים, אך רק הטיפוסים הלחוצים ביותר מבינכם יחושו תחת סכנה.

 

הבהוטנים מעדיפים להתיחס להסטוריה שלהם דרך פולקלור ואגדות. בגרסא הזאת, סיפור ההקמה של המדינה קרה באמצע המאה ה-8, כשאר גורו רינפוצ'ה (Guru Rinpoche), גלגול בודהא, איחד את בהוטן וטיבט תחת בודהיזם, לא לפני שהכניע את האלוהויות האנימסטיות המקומיות ואז, בדוגמא נאורה של עבודה מסיונרית, הפקיד בידם את תפקיד המגינים על הדת החדשה. ככה נולד משחק הדדי מרתק של מסורות היסטוריות ופרהיסטוריות שעדיין מגדירים את המנהגים הדתים של הארץ הזאת (ושל טיבט). באחד המבצעים הכי ידועים של הגורו, הוא רכב על טיגריס מכונף, מעל ההרים של מרכז בהוטן ונחת על צוק מחוץ לפארו. זהו מנזר טקטשאנג (Taktshang Goemba), אותו רואים במהלך הנחיתה בפארו.  

 

במאה ה-17 חצו נזירים בודהיסטים מזרם וג'ריאנה את המעברים מטיבט ובנו את מבצריהם בעמקים העצומים של בהוטן. השלטון התאוקרטי הנוקשה שלהם הוא זה שהוליד את מלוכת שושלת ואנגצ'וק, שעד לאחרונה השקיעו את כל מאמציהם בהגנה על נתיניהם מפני סכנות העולם המודרני. מעטים מעבר להרי ההימליה בכלל היו מודעים כך שממלכת בהוטן קיימת, עד שבסוף המאה ה-19 העפילו שני חוקרים ויקטוריאניים אל העמקים המרוחקים של המדינה.

 

אבי סבו של המלך הנוכחי היה המלך השני בשושלת היוחסין המלכותית שב-1907 החליט לפעול לסיום מאות שנים של מלחמת אזרחים, התנגשויות עם טיבט ומאבקים עם המתישבים הבריטים בדרום. סיפור חיים פיקטיבי מענג על תקופה זו, "הגיבור עם אלף עינים", מספר על חצר המלך השני, על המזימות שלא יאמנו, העונשים הגחמניים שבקלות יכול ליהחשב כסיפור של ממלכה פיאודלית וימי ביניימית. אבל זה קרה בתקופה של רוזוולט וצ'רצ'יל. למען האמת, רק עם עלייתו של המלך השלישי ב-1952 בוטלה העבדות רישמית בבהוטן.

 

בשנת 2006 החליט המלך הרביעי, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק (K4, כפי שהוא נקרא בפי רבים) לפרוש מרצונו מתפקיד ראש הממשלה כדי להפוך לראש המדינה, והמדינה הפכה לרפובליקה דמוקרטית מעט לאחר מכן. לפי כל הדיווחים, K4 פעל מיוזמתו, ואמר כי יום אחד תושבי המדינה עלולים ליפול תחת ידיו של מלך רע, והוא מעוניין למנוע את האפשרות הזו. אולם אל תתנו לאצילות של המלך להטעות אתכם – הוא גם פעל בעורמה: הוא בוודאי ראה מה קרה בנפאל השכנה והיה נכון מספיק כדי להבין שהוא לא חסין מפני האיום (ואכן, גם בבהוטן ישנן בעיות עם קבוצות הודיות חתרניות קיצוניות). שנתיים לאחר מכן, K4 פרש באופן רשמי לטובת בנו יפה התואר והאהוב ג'יגמה קיזר (K5) – מהלך פוליטי ממולח בהתחשב בכך ש-65 אחוזים מתושבי המדינה הם בני פחות מ-25 שנים. 

 

קיזר (Khesar), המלך הנוכחי, יוצא מדי שנה לסיורים רגליים במדינה כדי לפתור סכסוכים בין נתיניו. המלך הצעיר, שהתחנך בפיליפס-אנדובר ובאוקספורד, שולט במדינה בשיתוף עם שני יועצים שנבחרו באופן פרלמנטרי בעוד אביו מעביר את זמנו במדיטציה מעל עיר הבירה בבקתת עץ פשוטה.

 

אביו של המלך הנוכחי, המלך הרביעי, נשוי לארבעה נשים (עד לשנות השישים, פוליגמיה היתה די מקובלת כאן), שהן גם במקרה כולן אחיות. אולם זהו אינו מקרה של דיכוי מיני; למעשה, בהוטן היא חברה מטריארכלית, ואלו הנשים, ולא הגברים, שיורשות את הנכסים והכסף של הוריהן. בזמנים עברו (כלומר, לפני שנות השישים), חלק מההורים אף עודדו את בנותיהם להתחתן עם אותו הגבר כדי לשמור את כל הנכסים באותה המשפחה.

 

עד לחצי השני של המאה העשרים לא היו חוקים כתובים בבהוטן, לא היה חשמל ולא היו טלפונים, לא היו בתי-חולים, לא היה מטבע קבוע. גם היום ניבי השפה המדוברת (עשרים במספר) משתנים בין עמק לעמק, ומפולות סלעים הן כה שכיחות במהלך עונת המונסון עד כי הנוסעים בכבישים נוסעים דרך קבע במכוניתם דינמיט, על מנת לפוצץ אבנים שנפלו על הדרך.

 

משאבי הטבע של בהוטן רבים מאוד, אבל עדיין מדובר באחת המדינות העניות ביותר באסיה. בשנים האחרונות מאמצת המדינה את המודרניזציה המערבית, שממנה הסתגרה שנים רבות, והדבר עשוי לתרום לעלייה ברמת החיים.

 

יש כאן מגוון עצום של חי וצומח: 165 סוגי יונקים, ביניהם בעלי חיים נדירים וגם כאלה המצויים בסכנת הכחדה כמו קוף הלאנגור הזהוב, נמר השלג והפנדה האדומה. תמצאו כאן גם מאות רבות של מיני עופות, בהם העגור שחור הצוואר.

 

ישנם רק שלושה בתי קולנוע בכל בהוטן, מדינה שקרובה בשטחה לשוויץ, ורק כמה בריכות שחייה ספורות. עישון טבק אסור בבהוטן, וכך גם לבוש כגון חולצות טי מערביות ומכנסי ג'ינס רפויים אינו מתקבל בעין יפה, ועל התושבים להצטייד בלבוש מסורתי דמוי קימונו שנקרא גו (gho).

 

בבהוטן אין בניה לגובה, אין כבישים מהירים (עובדה ידועה היא שבמדינה כולה אין רמזורים) וגם אין מסעדות גורמה במחירים מופקעים (שומן חזיר נחשבת מנה פופולארית, אם כי רוב המערבים מוצאים אותה בלתי ניתנת לאכילה). אין כמעט אבטלה בבהוטן (למעשה, פועלים מנפאל נשכרים על מנת לבצע חלק מהמלאכות הקשות), אין זיהום ואין פשע.

 

רוב הרווחים הזרים של הממלכה מופקים ממכירת אנרגיה הידרואלקטרית להודו, ועל פי חוק, שישים אחוזים משטחי המדינה חייבים להיות מכוסים ביערות בכל זמן נתון, כלומר כשכורתים עץ, יש לנטוע עץ חדש במקומו. שלא כמו במדינת נפאל השכנה, מטפסי הרים הצליחו להגיע רק אל מעטות מפסגות ההרים הגבוהות ביותר בממלכה, ולחלק הפסגות אין אפילו שמות רשמיים.

 

בהוטן הייתה ידועה במלונות הרעועים שבה ובמטבח האיום שלה שמורכב בעיקר מפלפל צ'ילי אימתני וגבינה מחלב יאק, אולי מטבח הגרוע ביותר בעולם כולו. אולם כל זה משתנה כעת. בעשור האחרון מלונות חדשים קמו וצצו ברחבי המדינה, כולל בתי אירוח דיסקרטיים של רשת המלונות Aman, שבהם ניתן להירגע באמבטיות אדים בריח אורנים לאחר ביקור במקדש וללגום מבקבוקי יין בורדו מיובאים בשווי מאתיים דולר לבקבוק.

 

ההמצאה הגדולה ביותר של המדינה, אולי, היא מה שהם מכנים "אושר לאומי גולמי" (או בקיצור אל"ג). כשמדינות העולם המודרני מודדות את שיעור הצמיחה שלהן על פי נתוני המשק (תל"ג ותמ"ג) בבהוטן מודדים את מצב האומה על פי מצב הנפש ורווחת אזרחי המדינה ומאמינים שכאן הם נמצאים במקום גבוה מאוד יחסית למדינות אחרות. לא משנה מה דעתכם על הרעיון הזה – האם זוהי רומנטיזציה של העוני (התושבים שלנו עניים אבל יש להם עושר רוחני), או האם זהו קונספט אמיתי ומוגדר, מצב שניתן להגיע אליו על ידי חיים במקום עם אדמה, אוויר ומים נקיים? – אתם חייבים להודות שזהו רעיון שיווקי רב עוצמה, שממנו בהוטן רק הרוויחה, בעודה מקדמת את עצמה כמקום המאושר ביותר בעולם. מצד שני, כדאי גם לזכור שהאושר כאן מוגדר באופן שונה לחלוטין מאשר במערב: בבהוטן המושג קרוב יותר להגדרה שלנו לשביעות רצון, והממשלה משוכנעת שהיא אכן מגשימה את ההבטחה אם היא מעניקה לכל התושבים דברים כמו תזונה מספקת וסביבה נקייה.

 

בהוטן היא עוף מוזר בין שאר שכנותיה האסייתיות, בכך שהיא החליטה לוותר על כמות גדולה של תיירים לטובת מספר זעום של תיירים עשירים. המבקרים במדינה חייבים להפקיד תשלום יקר למדי – כ-250 דולרים ליום – מה שמונע מכמויות של תרמילאים וצעירים להגיע אל פתח המדינה (ומסביר מדוע הגיל הממוצע של התיירים בבהוטן הוא 58).

 

רוב האורחים הזרים מגיעים על גבי אחד משני מטוסי האיירבוס שמופעלים על ידי חברת התעופה היחידה במדינה, Drukair. הנחיתה המסחררת והפתלתלה אל תוך עמק פארו (Paro), בחלק המערבי של המדינה, היא אחת הטיסות הידועות לשמצה ביותר ברחבי העולם, וטייסי החברה זקוקים לשנים של אימונים לפני שהם בכלל מנסים לבצע אותה. נגינת חלילים מרגיעה מושמעה במערכת השמע של המטוס בזמן שהמטוס גולש בסיבובים עדינים מעל למקדשים זהובי הגגות וליד מצוקי אבן מכוסים בעצי אורן.

 

המדינה הוכיחה את עצמה כנבונה גם בדברים אחרים. התלבושות, למשל, שגם הגברים וגם הנשים עוטים על עצמם, הן חלק מצו ממשלתי שהועבר בשנות השישים, בתקופה שבה בהוטן החליטה למתג את עצמה מחדש. המלך שם לב שהתושבים מתחילים להעדיף תלבושות הודיות או מערביות. מה תהיה המשמעות של להיות בהוטני בעוד מספר דורות, הוא שאל את עצמו, ולכן הועברה פקודה באסיפה הלאומית: בציבור, במקדשים ובתפקידים ממשלתיים, על כולם ללבוש את התלבושות המסורתיות הלאומיות. עוד פקודה שהועברה באותה התקופה: 65% מאדמת המדינה צריכה להיות מיוערת. הממשלה גם החליטה שהיא תממן לתלמידים מצטיינים תארים באוניברסיטאות בחו"ל, כל עוד מקבלי המלגה מתחייבים לחזור, לחיות ולעבוד בבהוטן.

 

לבהוטן היה משבר זהות, שהתוצאה שלו היתה חיזוק מחדש של היבטים שאולי נראים קטנוניים – התלבושות, למשל – אך עזרו למדינה להגדיר את עצמה. ביטוי עצמי תחת צו ממשלתי אולי נראה מעט מאולץ, אבל קשה להכחיש את העובדה שכולם, אבל כולם, נראים כל כך מעולה בתלבושות האלו שלהם. ישנה גם הגבלה בחוק על סוג המבנים שמותר להקים: בטהימפהו, הבניינים מורשים להגיע עד לגובה של שש קומות בלבד, אולם גם במבנים חדשים יש להתקין חלונות בסגנון בהוטני מסורתי. בעוד ששאר אסיה אצה רצה אל המודרנה, בהוטן ישבה בצד וחכתה: אין כאן רמזורים, וחיבור סלולארי הגיע הנה רק לפני שנים מעטות. מה שלפני עשור נראה כמו נחשלות עיקשת עתה נראה כמעט כמו גאונות.

 

בהוטן היא מדינה בודהיסטית ברובה, וכמו נפאל, היא שוכנת בסמיכות חמימה – חמימה מדי, לדעתם של תושביה – בין הודו לסין. אולם היא שונה באופנים רבים משתי הדודניות שלה. ראשית, בהוטן היא מדינה הומוגנית ברובה; רוב תושביה הם צאצאיהם של המונגולים או של הטיבטים, ותוכלו לראות כאן סממנים רבים של הבודהיזם הטיבטי, במיוחד דגלי התפילה הצבעוניים, שמתנופפים מהעצים, ממקדשי הסטופה, מהגשרים ומהשיחים (כמו נפאל, בבהוטן מאמינים בסוג של בודהיזם הימלאי). בהחלט לא ניתן לחמוק מההשפעה הטיבטית כאן; בזמנים עברו, היה מסחר רב בין שתי המדינות (כמו גם מלחמות רבות), ואחר שטיבט נפלה תחת כיבושה של סין ב-1950, בהוטן פתחה את שעריה לרבבות של אזרחים טיבטים שחיפשו מקלט מדיני.

 

כמה מילים על תפקיד הבודהיזם בממשלה, וסוג הנזירים שתוכלו לראות במתחם הזה: הנזירות אינה חובה, אבל זה נחשב לכבוד גדול כשיש נזיר במשפחה, ואתם תוכלו לראות חניכים רבים (ילדים קטנים שנשלחים למנזרים על מנת ללמוד). נזירים צעירים ונזירים זוטרים לובשים גלימות אדומות בוהקות, והנזירים הבכירים מחליפים אותן לטובות גלימות אדומות כהות יותר. ארבעת היועצים של ראש המנזר לובשים כתום, וראש המנזר עצמו לובש צהוב. ראש המנזר נבחר על ידי המלך ויושב על פני כס בגובה שווה לכס המלך; הוא מייעץ לו בעניינים רוחניים ובדרך כלל נשאר בתפקידו לכהונה בת חמש שנים. בהוטן באופן עקרוני נחשבת רפובליקה דמוקרטית חילונית, אבל נראה שלא ניתן להפריד את הממשלה מן הבודהיזם.

 

הנזירים הם חלק מהנוף התיירותי השגרתי בבהוטן. פוגשים בהם במעברי הרים צרים, בחנויות מאפים בסגנון צרפתי, ובלובי של מלונות פאר חדשים.  

 

הדבר הראשון ששמים לב אליו בנסיעה ברחבי בהוטן הוא מערכת הדת: המקדשים והמקומות הקדושים ודגלי המתפללים. הדבר השני הוא הבתים הרבים המקושטים עם ציורים צבעוניים של אבר המין הזכרי – קטן, בינוני וגדול, אבל במיוחד גדולים מאוד. בשעה שאלה סימבולים קדומים של פוריות, הם גם מציינים את הנוחות שבהם מתיחסים הבהוטנים לסקס. טקסי החיזור של הצעירים יכול, קרוב לוודאי, להיחשב במערב כ"אונס פגישתי". אך יחד עם זאת, נשים מחזיקות בסטטוס שווה בנישואים, יורשות את רוב הרכוש המשפחתי,  ואין להם עכבות להביע את עצמם. 

 

כמו כל בודהיסטים טובים, תושבי בהוטן מאמינים במעגל הבלתי פוסק של גלגול הנשמות, ואינם מפחדים מן המוות. אולם הם לעתים נדירות עוזבים את העמקים שלהם (והחוק בהחלט אינו מעודד זאת), וכשהם כבר אוזרים אומץ ומטיילים, הם בדרך כלל נתקעים עם גרונות כואבים במדינה זרה ומלאת ערפיח, ונמלטים חזרה אל הבית הבטוח.

 

מכייון שבהוטן היא ברובה סדרה של רכסים מיוערים ועמקים עשירים בצמחייה הרי כל נסיעה בה כרוכה בטיפוס, ירידה וסיבובים. האוטובוסים הציבוריים נוסעים על הכביש היחיד החוצה את המדינה, אך התיירים נוסעים בכלי התחבורה הנוחים יותר של המיניבוסים ורכבי שטח. 

 

קידומת בהוטן - 975+

 

אתר: Kingdom of Bhutan

 

 

בוטאן

שטח 38,394 קמ"ר
שפה דזונגקה
דת בודהיזם (75 אחוז)
הפרשי שעות 4 שעות לפני ישראל (כשבישראל 08:00 בבהוטן 12:00)
מטבע נגולטורם
אוכלוסייה 717 אלף נפש
אקלים האקלים של בוטאן משתנה באופן קיצוני מאזור הגבול הדרומי אל הפסגות המכוסות שלג-עד של הרי ההימלאיה. המדינה משופעת בגשמי מונסון וכמות המשקעים השנתית בה רבה מאוד. הזמן הטוב ביותר לנסוע לבוטאן הוא בחודשי הסתיו ותחילת החורף. מזג האוויר בתקופה הזו הוא הנעים ביותר, השמיים נקיים מעננים וניתן לראות את הפסגות הגבוהות ביותר. זה גם הזמן האידיאלי לטרקים ולטיולים ברחבי המדינה. במרץ ובאפריל הפרחים נמצאים בשיא לבלובם ופסטיבלים דתיים רבים נערכים במדינה. אמנם גשם עלול להפתיע בכל עונה שהיא, אבל בין יוני לאוגוסט, כשמתחילים המונסונים, כדאי להימנע מביקורים באזור.

 

בהוטן כתבות אחרונות על בהוטן